שובה ישראל "לאס וגאס"

לפי אחינו האשכנזים מברכים אחרי ההדלקה לפי דברי הרמ"א באורח חיים סימן רס"ג ס"ה וכתב המשנ"ב סקכ"ז דמשום דס"ל דאם תברך הוי כאלו קבלה לשבת בפירוש ושוב אסורה להדליק עכ"ל אך מנהג הספרדים לברך לפני ההדלקה משום דכל המצוות שמברכים עליהם עובר לעשייתן דהיינו קודם עשייתן וכך פסק ביחוה דעת חלק ב סימן לג

הנה בספר שמירת שבת כהלכתו פרק י"ד סימן ל"א העלה דתינוק שיש לו גירוי עור מחמת חיטולים רטובים וכדומה עדיף להשתמש באבקה מיוחדת, אין לו אבקה ישתמש בשמן המיוחד לכך, אך אם אין לו אל ימרח משחה אלא יעשה באופן זה, יסחט את המשחה מן השפורפרת הישר על גוף התינוק ולפחות על החיתול ולא ימרח את המשחה. ואם המשחה בקופסה יוציאנה במקל ויתננה על גבי הגוף או על גבי החיטול ויזהר לא למרוח לא על הגוף ולא על החיטול. ומותר לשים את החיטול על גוף התינוק ולית לן בה אם המשחה נמרחת ע"י זה. וכן אפשר לעיין בשו"ת נשמת שבת סימן תע"ג מה כתב והציע בזה.
אומנם בספר ילקוט יוסף דיני סיכה בשבת סעיף א כתב דמעיקר הדין מותר לסוך את התינוק באופן שהמשחה תבלע כולה בגוף התינוק. אומנם סיים דעדיף לנהוג כדעת החזון איש ורק ליתן את המשחה במקום הצריך בלא למרחה והיא תתמרח מאליה.

הנה השו"ע בסימן צ"ח ס"ב כותב וז"ל וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה כגון בגדי כהנה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומכל מקום טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיחדים לתפילה משום נקיות עכ"ל לכן לכתחילה ראוי ללבוש בגדים נאים כמו שרגיל ללכת בהם לפני אנשים מכובדים.
ובשו"ת יחוה דעת סימן ה כתב דהלובש חולצה בשרוולים קצרים המכסים את הזרוע עד המרפק מותר לו להיות שליח ציבור להוציא את הרבים לידי חובה אבל אם השרוולים קצרים ביותר עד שחלק מן הזרוע העליון שבין המרפק לכתף מגולה אינו רשאי לשמש שליח ציבור אבל ביחיד המתפלל לעצמו מותר לו מן הדין להתפלל בשרוולים קצרים. אבל במכנסיים קצרות לא ישמש כשליח ציבור אבל ביחיד המתפלל לעצמו מותר ובלבד שיטול ידיו לפני התפילה ויזהר לא לגעת ברגליו בשעת התפילה.

בשו"ע סימן רי"ט ס"א כותב ארבעה צריכים להודות ואחד מהם מי שהיה חולה ונתרפא ובוודאי שלידה הוי כחולי ולכן מברכת. וכתב בכף החיים סימן רי"ט סק"ז וז"ל ולפ"ז יולדת אינה מברכת הגומל עד לאחר ז' כי אז נתרפת לגמרי והרי היא כשאר כל אדם עכ"ל וכתב מרן בשו"ע סימן רי"ט ס"ו דצריך לברך ישר איך שנתרפת אך אם איחרה יש לה תשלומין שלשה ימים.
לכן לכתחילה צריך לברך תוך שלשה ימים מזמן שנתרפאת אך מובא בפוסקים דגם אם איחרה מועד זה יכולה בדיעבד לברך ברכת הגומל בשם ומלכות ללא הגבלת זמן.

הנה במשנה ברורה כתב בסימן תכ"ו סק"כ דרוב האחרונים סוברים דלאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנהין כבר מאורה יש לברך עליה אך מרן השו"ע פסק דמברכין רק עד שיעברו שבעה ימים
ולמעשה נוהגים לאומרה במוצאי שבת כדי לאומרה בשמחה ובבגדים נאים וכל אחד לפי מנהגו אםאחרי שלשה ימים או שבעה ימים
וכתב בילוק"י דאם חסרות כמה שעות במוצאי שבת להשלמת שבעה ימים שלמים מעת לעת אין צריך להחמיר בזה. 

מעיקר הדין מותר אך המ"ב כותב באורח חיים הלכות שבת סימן ר"ס סק"ז וז"ל יש מקומות שאין מגלחין ואין נוטלין ציפורנים בר"ח אפילו חל ביום עש"ק כי כן צוה ר"י החסיד עכ"ל לכן מנהג אחינו האשכנזים להחמיר בזה וחוששין לצואת ר"י החסיד
אך בקיצור שו"ע ילקוט יוסף סימן ר"ס ס"ב כתב דאין מנהג הספרדים לחוש לזה.
ולכן כל אחד ילך כמנהגו.

כותב בביאור הלכה סימן תכ"ב סעיף ב מהש"ס במגילה דהלל זמנה כל היום ז"א עד שקיעה. חוץ מהלל דליל פסח.
אלא דנשים פטורות מלומר הלל דכמובא בש"ס ובפוסקים אך אם רוצות לאומרו רשאיות אך לפי האשכנזים יכולות אף לברך כדברי הביאור הלכה שם אך לפי הספרדים אין לנשים ולאנשים לברך כמובא בילקוט יוסף.  

זמן תפילת מוסף הוא כל היום עד שקיעה ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה אין לה תשלומין. 
אך צריך להשים לב דזה בדיעבד כמובא בשו"ע סימן רפ"ו ס"א דזמן תפילת מוסף הוא מיד אחר תפילת השחר ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע ואף על פי כן יצא י"ח מפני שזמנה כל היום. ( עד שקיע )